תנ"ך על הפרק - שמות כג - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

שמות כג

73 / 929
היום

הפרק

מצוות נוספות

לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס׃לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ׃כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ׃כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ׃מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע׃וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים׃וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ׃שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר׃וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם תִּשָּׁמֵ֑רוּ וְשֵׁ֨ם אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לֹ֣א תַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עַל־פִּֽיךָ׃שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה׃אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה׃שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה׃לֹֽא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹֽא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר׃רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי׃הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ׃כִּ֣י אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרְרֶֽיךָ׃כִּֽי־יֵלֵ֣ךְ מַלְאָכִי֮ לְפָנֶיךָ֒ וֶהֱבִֽיאֲךָ֗ אֶל־הָֽאֱמֹרִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וְהִכְחַדְתִּֽיו׃לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם כִּ֤י הָרֵס֙ תְּהָ֣רְסֵ֔ם וְשַׁבֵּ֥ר תְּשַׁבֵּ֖ר מַצֵּבֹתֵיהֶֽם׃וַעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ וְאֶת־מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ׃לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָ֖ה בְּאַרְצֶ֑ךָ אֶת־מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא׃אֶת־אֵֽימָתִי֙ אֲשַׁלַּ֣ח לְפָנֶ֔יךָ וְהַמֹּתִי֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖א בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֧י אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ עֹֽרֶף׃וְשָׁלַחְתִּ֥י אֶת־הַצִּרְעָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְגֵרְשָׁ֗ה אֶת־הַחִוִּ֧י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י וְאֶת־הַחִתִּ֖י מִלְּפָנֶֽיךָ׃לֹ֧א אֲגָרְשֶׁ֛נּוּ מִפָּנֶ֖יךָ בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת פֶּן־תִּהְיֶ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ׃וְשַׁתִּ֣י אֶת־גְּבֻלְךָ֗ מִיַּם־סוּף֙ וְעַד־יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִמִּדְבָּ֖ר עַד־הַנָּהָ֑ר כִּ֣י ׀ אֶתֵּ֣ן בְּיֶדְכֶ֗ם אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְגֵרַשְׁתָּ֖מוֹ מִפָּנֶֽיךָ׃לֹֽא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם וְלֵאלֹֽהֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃לֹ֤א יֵשְׁבוּ֙ בְּאַרְצְךָ֔ פֶּן־יַחֲטִ֥יאוּ אֹתְךָ֖ לִ֑י כִּ֤י תַעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ לְמוֹקֵֽשׁ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

לא תענה על ריב. פי' על מריבה שבאה לפניך לנטותו אחרי רבים להטות משפט. י"מ לא תענה על ריב לנטות אלא אחרי רבים להטות כענין מה שאנו אומרים הלכה כרבים: וחדלת מעזוב לו. פי' חדל לך מעזוב לו המשא לבדו אלא עזוב תעזוב עמו שתסייעהו לפרק או להתיר הקשרים כדי שיפול המשא בארץ: תשמטנה ונטשתה. פירש"י תשמטנה מזריעה וחרישה ונטשתה מלזבל ולקשקש. והקשה הרמב"ן דכל שאר עבודות חוץ מזריעה וחרישה אינו אלא מדרבנן ופי' שחוזר על פסוק שלפניו שש שנים תזרע ואספתו ובשנה השביעית תשמטנה מלזרוע ונטשתה מלאסוף אלא תעזבנה ואכלו אביוני עמך. ור' אברהם פי' תשמטנה שמוט כל בעל משה ידו ונטשתה שלא תזרע: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. פירש"י ליתן אזהרה על כל מצות עשה. והקשה הרמב"ן דהשמר דעשה עשה א"כ לא תוסיף אלא עשה. ולפי הפשט זה הפסוק נקשר עם סופו פי' כל האזהרות שאמרתי אליכם מאלהים אחרים תשמרו מאד שלא תעבדום ולא תשתחוו להם ותחרימו הזובח להם ולא תעשו פסל וכל תמונה ועוד השמרו שלא תזכירו שם אלהים אחרים שלא להזכיר כמוש אלהי מואב וכיוצא בהם לכוונתם לגנאי: ולא ישמע על פיך. אפי' בלא זכר אלהותו לא ישמע בפי עובדיו על פיך כענין שאמרו רבותינו לא יעשה שותפות עם הגוי כדי שלא ישבע לו בשם ע"ז. ויתכן שיהיה לא תזכירו יוצא לא תזכיר אותו לעובדיו לאמר לו באלהיך עשה עמי חסד: חג הקציר. כתב הרמב"ן כיון שלא הזכירם עדיין ולא ציוה בהם לא היה לו להזכירם בשם הידוע אלא ראוי שיאמר תחלה ועשית חג הקציר ביכורי מעשיך כאשר אמר במשנה תורה ועשית חג שבועות ואולי בעבור שאמר שלש רגלים תחוג לי בשנה ופירש חג המצות תשמור בחדש האביב חזר ואמר והאחר תשמור שיהיה חג הקציר בכורי מעשיך והשלישי אמר תשמור שיהיה חג האסיף בצאת השנה והנה כולם על שם מעשיו מן השדה לתת בהם הודאה לשם שהוא שומר חוקות הקציר ומוציא לחם מן הארץ ומשביע נפש שוקקה וזה טעם אל פני האדון ה' המפרנס לעבדיו ונוטלים פרס מלפניו יבואו אליו לראות מה יצוום: הנה אנכי שולח מלאך. פירש"י כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת לא אעלה בקרבך. אע"פ שלא נתקיימה הגזרה הזאת כי משה בקש עליה רחמים ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ונתרצה לו הקב"ה ואמר לו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה מ"מ לאחר מיתתו נתקיימה ששלח להם מלאך וזהו שאמר הכתוב ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו ושאל לו יהושע מה אדוני מדבר אל עבדו ולא צוה אותו דבר שנגלה בעבורו רק אמר לו של נעלך ולא אמר לו למה בא אבל היתה המראה להודיעו כי מעתה יהיה מלאך שלוח לפניהם בצבא בבואם למלחמה וזהו שאמר לו עתה באתי אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחני ולא רצה שאלך עמו: לא תשתחוה לאלהיהם. הזהירה על ע"ז כמה פעמים אע"פ שהמקראות מיותרות ועשתה כן מפני חומר שבה כמו שאומר לעבדו זכור תמיד ולא תשכח העיקר הגדול שצויתיך שהכל תלוי בו. ויתכן שהזהיר בי' הדברות שלא יעשה ע"ז ויעבדנה ועתה מזהיר על ע"ז שמצאה עשוי' מעבודת הגוים שבארץ ישראל שלא יעבדוה אלא יעקרוה מהארץ: ולא תעשה במעשיהם. היא אזהרה שלא ללכת בחוקי הגוים כמו דרכי האמורי. ונראה יותר לפרש שמזהיר על ע"ז שלא יעבדנה כדרכה ואפי' בעבודה שאינה דרך כבוד כי מתחלה אמר לא תעבדם והיינו עבודה שיעשה עבד לאדוניו לכבדו וחזר ואמר אפי' דבר שאינה עבודה אלא בזיון כגון פוער עצמו לפעור אם נהגו לעשות כן לא תעשנו כלל: ועבדתם את ה' אלהיכם. כתב הרמב"ן בעבור שרוב עובדי ע"ז מכירים כי השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואין דעתם בע"ז רק שיחשבו כי בעבודה ההיא תהי להם הצלחה כגון עובדי השמש כדי שימציא להם ממשלה בתבואה והירח במעיינות וכיוצא בהם בכל צבא השמים על כן אמר הכתוב כי בעבודת הקב"ה לבדו תהי' לה' הצלחה ועקירת ע"ז לא תזיק אבל תוסיף להם טובה וברכה כי הקב"ה יברך את לחמך והוא כלל לכל המאכל ויברך את מימיך שהוא אב לכל המשקין והברכה הזאת היא תוספת בהם שיהי' לך מהם לרוב מאד: והסירותי מחלה מקרבך. שיהיו המאכלי' והמשקי' טובים ובריאים ולא יולידו מחלה אלא ירפאו מהם: ולא תהיה משכלה. כי בהיות המשקים מבורכים יהיו הגופים בריאים ואיברי הזרע נכונים לעשות מעשהו כהוגן והזכיר הנקבות כי בהם ימצא השכול והעקור יותר מבזכרים. אי נמי האנשים הם בכלל והסירותי מחלה כי השכול הוא חולי בגוף ועם הזכרים דבר ואחר כן הזכיר הנשים. ואמר: בארצך. להוסיף גם הבהמות. ואמר: את מספר ימיך אמלא. שלא ימותו במלחמה או במגפה בשנוי האויר רק בזקנה שימלא הימים וכל אלה הם נסים שיעשה השם בשמים ובארץ בשביל עושי רצונו ואמר כאשר יעשה עמנו אות לטובה כן יעשה בשונאינו אות לרעה שיתן להם לב רגז ומחדרים אימה וישלח בהם הצרעה לגרשם מארצם מלפניך והזכיר החוי והיבוסי והחתי דרך קצרה וה"ה לכולם. ויתכן כי גם אלה לא יצאו רובם במלחמה ולא נפלו להם בחרב והיו בהם נשגבים במבצריהם ושלח בהם הצרעה והוא מין ידועה מפיל בהם ארס וממיתם. ור אברהם פי' הוא מין חולי בגוף מגזרת צרעת: לא תכרות להם ולאלהיהם ברית. כפשטי' שלא יכרות להם להחיותם ולאלהיהם לעבדם. וכתב הרמב"ן ויתכן עוד לפרש שלא יכרות להם ברית ולאלהיהם כאחד פי' בעודם עובדים אלהיהם לא יכרות להם ברית אבל אם קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז רשאי לקיימם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך